איך כותבים תסריט בסגנון לויס פיטנס

01מה עובד אצלם

לויס פיטנס זה אורן ותומר לוי, 272 אלף מנויים ביוטיוב, וסרטון ארוך אחד בשבוע: כל רביעי ב-18:00, בערך 11 דקות

Levy’s Fit ערוץ יוטיוב · 272 אלף מנויים לערוץ

בחצי שנה האחרונה (סוף אפריל עד סוף אוקטובר 2026) הם העלו 18 סרטונים, עם ממוצע של 116 אלף צפיות לסרטון. ויש אצלם בעצם שני סוגי סרטונים שעושים שני דברים שונים לגמרי

הנתונים נכון ל-27.10.2026

02המבנה: מגזין עם סיפור ראשי אחד

כל סרטון שלהם בנוי כמו מגזין קטן: 2 עד 5 סיפורים ויראליים מהשבועות האחרונים, ואחד מהם הוא הסיפור הראשי

הסיפור הראשי הוא הכי מזעזע או הכי מוזר, והוא זה שמקבל את הכותרת ואת הטאמבנייל. שאר הסיפורים מתחברים אליו דרך נושא משותף, כמו סטרואידים, דימוי גוף או שיווק מטעה, ומוסיפים עוד שאלות שהסרטון עונה עליהן. ולכן הצופה נכנס בשביל סיפור אחד, ונשאר בשביל הבאים

כמה דוגמאות

׳הבעיה הענקית עם נייק!!׳

הסיפור הראשי: כפכפי ההתאוששות של נייק ואדידס

בדרך: בשר ש׳זז׳ אחרי שחותכים אותו, למה רגליים רועדות בתרגילים, והאם צריך להגיע לכשל כדי לבנות שריר

׳הסיוט הכי גרוע שיכול לקרות!!׳

הסיפור הראשי: לארי ווילס קורע את הבייספס באמצע קרב אגרוף

בדרך: הבטן הבולטת של מפתחי גוף, ומחקר ה-MRI הראשון על האיברים הפנימיים שלהם

׳הילדה המסכנה בצרות!!׳

הסיפור הראשי: משפיען שהזריק חומר ממיס שומן לנערה בת 17 בשידור חי

בדרך: תוכנית ריאליטי קוריאנית שחילקה ניתוחים פלסטיים, הניתוחים של ד״ר מייק ישראטל, ושחקני הוליווד שהודו שלקחו סטרואידים

׳היא חירבנה על עצמה באמצע תחרות וניצחה!!׳

הסיפור הראשי: מתחרה ששלשלה באמצע תחרות HYROX, המשיכה וניצחה

בדרך: הבנץ׳ פרס של נשיא מונגוליה, מחקר חדש על בניית חזה ועוד שני נושאי אימון

דבר שחשוב לשים לב אליו: הסיפור הראשי לא תמיד מגיע ראשון. בסרטון של נייק הכפכף מופיע בפתיחה, אבל הם מגיעים אליו רק אחרי הסיפור של הבשר ושל הרעידות. הכותרת מבטיחה את נייק, והסרטון דוחה את התשלום

ככה נראה סרטון שלהם מההתחלה עד הסוף

1. פתיחה על הסיפור הראשי (חצי דקה ראשונה). ׳אתם רואים אותו?׳ או ׳לפני יומיים...׳, עובדה חדה עם מספר (׳עשרות מיליוני צפיות׳, ׳דופק 115׳), ואז שרשרת שאלות: למה? זה יכול לקרות גם לכם? או שהוא עבד על כולם?
2. טיזר לסיפור השני. מילה אחת במעבר, ׳וסטרואידים.׳ או ׳וחזה.׳, שפותחת לולאה שנייה. הצופה יודע שמשהו מחכה לו בהמשך
3. הבטחה. משפט ערך (׳כל המידע המקיף ביותר בארץ׳), שם לנושא בתבנית ׳הטוב, הרע והבטן הנפוחה׳, ואז ׳בואו נתחיל׳
4. חתימה קבועה. ׳מה קורה חברים? אורן ותומר מלויס פיטנס, ואתם רואים אותו?׳ וישר חוזרים לתמונה. בלי הקדמה על עצמם
5. הגוף. בלוק אחד לכל סיפור, ועליו בסעיף הבא
6. סגירה. שורה תחתונה, ואז פרסום של המוצרים שלהם בתוך משחק מילים על הנושא. בסרטון ׳הסיוט׳ זה ׳כדי להקטין את נפח תאי השומן... כדי להגדיל את נפח השיער...׳, שלושה מוצרים על המילה ׳נפח׳. הסיום תמיד זהה: ׳שיהיה אפילו יותר מטורף מהסרטון הנ״ל, ביי ביי׳, ואז עוד פעם הקליפ הכי מגוחך מהסרטון

03הגוף: בלוק קבוע לכל סיפור

זה החלק הכי חשוב בתסריט שלהם

הגוף בנוי מ-2 עד 5 בלוקים, בלוק לכל סיפור, וכל הבלוקים בנויים באותם שבעה שלבים. זה מה שנותן לסרטון של 11 דקות קצב אחיד, כי הצופה לומד את התבנית ויודע שפסק הדין בדרך

1. הקליפ. הבלוק נפתח בקטע מקורי מהרשת, עם הטענה או האירוע בפה של מי שאמר או עשה אותו. הם לא מספרים מה קרה, הם מראים
2. השאלה של הצופה. מיד אחרי הקליפ הם אומרים בקול את מה שהצופה חושב: ׳אבל האם זה באמת יכול לקרות מאגרוף, או שהוא זייף?׳
3. הסבר קצר עם מונח. משפט או שניים של אנטומיה או מנגנון, עם המונח המקצועי אחרי ׳ניחשתם נכון׳ (קרע פרוקסימלי, סימן פופאי, ויסרומגליה)
4. הראיה. מחקר אחד שמתואר במשפט אחד: מי נבדק, כמה, ומה מדדו. אחר כך מילת מעבר קבועה, ׳תוצאות.׳, ותוצאה אחת במספר פשוט
5. פסק דין. 4 עד 6 מילים: ׳אז זה לא החלבון׳ או ׳לא מבוססת, וזה האחרת׳
6. הסייג. שורה שמגבילה את המסקנה: ׳זה רק מחקר אחד׳, ׳נכון להיום אין לנו מספיק ראיות׳. בעיניי זה מה שהכי מבדיל אותם מהיוצרים שהם מבקרים
7. עקיצה וגשר. פאנץ׳ על הקליפ המקורי, ואז משפט ׳אבל׳ שפותח את הבלוק הבא: ׳אבל מה עם העומס על הבטן?׳

הבטן הבולטת של מפתחי גוף

מתוך ׳הסיוט הכי גרוע׳, 172 אלף צפיות

קליפ

ארנולד שוורצנגר מספר שבזמנו הבטן של מפתחי הגוף הייתה אסתטית, ומשווה למה שרואים היום על הבמה

שאלה

׳האם סטרואידים באמת מגדילים את הבטן, או שזה זרגוג מוח והכל בכלל אוכל וחלבון?׳

ראיה

שלוש קבוצות נכנסו ל-MRI. אנשים שלא מתאמנים, מפתחי גוף טבעיים, ומפתחי גוף עם 6 שנות הזרקה בממוצע

פסק דין

׳תוצאות. אז זה לא החלבון׳. הכבד, הטחול והלב של מי שהזריק היו גדולים בכ-40% בממוצע, והכליות ביותר מ-50%

סייג

רק שלושה משתתפים השתמשו בהורמון גדילה או באינסולין, ו׳זה רק מחקר אחד׳

כפכפי ההתאוששות

מתוך ׳הבעיה הענקית עם נייק׳, 190 אלף צפיות

קליפ

יוטיובר אומר שהכפכף ׳מבוסס על שיטות טיפול שנחקרו מדעית והוכחו כיעילות׳

ראיה

מטא-אנליזה שפורסמה שבוע לפני הסרטון השוותה חום, קור ועיסוי ל׳לא לעשות כלום ולתת לזמן לעבור׳

פסק דין

אף שיטה לא הראתה יתרון עקבי. לא בביצועים, לא בסמני נזק לשריר ולא בתחושה

סייג

אף מחקר לא בדק את הכפכף עצמו, אז הם מתארים את המחקר שכן היה מוכיח את הטענה (ארבע קבוצות, כולל כפכף מזויף). ובסוף תקדים: ריבוק שילמה 25 מיליון דולר פיצויים על נעל ש׳מחטבת את הישבן׳

שלושה כללים שמחזיקים את הגוף

1. הקליפ חוזר כמו פזמון. המשפט המקורי חוזר שוב ושוב באמצע ההסבר, ובסוף מקבל את פסק הדין. בסרטון של נייק ׳אולי לויס פיטנס יגידו אחרת׳ חוזר כמה פעמים, עד שמגיע ׳וזה האחרת׳
2. כל בלוק נסגר לפני שעוברים הלאה. גם כשאין תשובה חד-משמעית הם אומרים את זה במפורש (׳נכון להיום אנחנו עדיין לא יודעים׳). הלולאה היחידה שנשארת פתוחה היא הסיפור הראשי
3. מספר אחד לכל ראיה. ׳בכ-40% גדולים יותר׳, ׳יותר מ-50 סרטוני קרעים׳, ׳25 מיליון דולר׳. מספר אחד נזכר, טבלת תוצאות לא

04קצב וכותרות

הקצב. משפטים קצרים, שאלות בשלישיות ושפת דיבור (׳מה שנקרא׳, ׳בתכלס׳). שני קולות מתחלפים, אחד מסביר והשני זורק עקיצה, וכל קליפ מהרשת שובר את הרצף. האורך קבוע, בערך 11 דקות, וזה אומר שהקצב מתוכנן מראש ולא משתנה לפי הנושא

הכותרות. 17 מתוך 18 כותרות בנויות באותה נוסחה: משפט רגשי, שני סימני קריאה וסוגריים (׳שימו לב!׳ ב-8 מהן, ׳לא יאמן!׳, ׳מספיק!׳, ׳הטרנד החדש!׳). רובן בכלל לא מזכירות את הנושא, ׳הסיוט הכי גרוע שיכול לקרות׳ זה על קרע בבייספס. ביוטיוב זה עובד כי הטאמבנייל מסביר על מה מדובר. בלי תמונה שמסבירה, כותרת כזאת נקראת כמו קליקבייט ריק

05איך לכתוב תסריט כזה, צעד אחר צעד

הסדר פה הוא סדר העבודה, לא הסדר שבו הצופה רואה את הסרטון. קודם כותבים את הגוף, ואת הפתיחה בסוף

1. בוחרים סיפור ראשי ועוד 1 עד 3 סיפורים משניים מהשבועות האחרונים. הראשי הוא הכי מזעזע או מוזר, עם מספר שמראה שהוא גדול (צפיות, מחיר, מהפך), והוא יקבל את הכותרת והטאמבנייל. המשניים מתחברים אליו בנושא משותף
2. לכל סיפור מנסחים את הטענה במשפט אחד, מהפה של מי שאמר אותה. עדיף ציטוט מוקלט. הציטוט של הסיפור הראשי יהיה הפזמון של הסרטון
3. לכל טענה מוצאים ראיה אחת שכולם פספסו. מחקר, נתון, תקדים או דוגמה מקבילה. מתרגמים אותה למספר אחד ולפסק דין של 4 עד 6 מילים. ואם אין ראיה, אומרים את זה (׳אין מחקר כזה, וזה האחרת׳)
4. קובעים סדר ומשפטי גשר. הסיפור הראשי לא חייב להיות ראשון. לפעמים עדיף להציג אותו בפתיחה ולדחות את הטיפול בו לאמצע, כדי להחזיק את הצופה. בין בלוק לבלוק, משפט גשר עם ׳אבל׳ ומשחק מילים
5. כותבים כל בלוק בשבעת השלבים. קליפ, שאלה, הסבר, ראיה, פסק דין, סייג, עקיצה וגשר. בערך שורה שנונה אחת כל 15 עד 20 שניות, וכל אחת צמודה לעובדה
6. ממציאים ביטויים קבועים משלכם. משהו מקביל ל׳ניחשתם נכון׳, ביטוי שמסמן מונח מקצועי וחוזר בכל פרק. לא להעתיק את שלהם
7. משלבים את הפרסום העצמי בתוך בדיחות. 2 עד 3 אזכורים לאורך הסרטון, כל אחד משפט אחד, וסגירה שמשחקת על מילת המפתח של הפרק
8. רק עכשיו כותבים פתיחה וכותרת. עובדה חדה על הסיפור הראשי עם מספר, 3 שאלות שהסרטון יענה עליהן, טיזר של מילה אחת לסיפור השני, ו׳בואו נתחיל׳. הכותרת זה משפט רגשי על הסיפור הראשי, שלא מסגיר את פסק הדין

06איך מעבירים את זה לרילס

ריל של 45 עד 60 שניות זה בעצם בלוק אחד מתוך השלד. סיפור אחד, ראיה אחת, פאנץ׳ אחד. ויש שלושה שינויים:

1. אין חתימה. ׳מה קורה חברים׳ לוקח 3 שניות שאין לכם ברילס
2. ההוק אומר מה הנושא. ביוטיוב התמונה עושה את זה, ברילס הצופה צריך להבין תוך שנייה על מה מדובר
3. העקיצה היא הסוף. הפאנץ׳ על הציטוט שחוזר הוא הסגירה, וה-CTA קצר ממנו